המרחק בין הדילר לנשיא ארה"ב בפחות מ5 טלפונים

כתבתי בעבר בוריאציה זו או אחרת, או ממש ישירות, על כך שהבלוג הזה, הוא למעשה, הספר שלי,

וכאן, כעת, כאשר משאת נפשי מתקלחת, אנסה להתחיל כאן פרק נוסף מהספר, ואסיים אותו מתישהו, באיזה ערב שמשאת נפשי תבחר ללון בביתה

אולי הגיע הזמן לכתוב קצת היסטוריה אישית,

היה זה בתחילת ינואר 2018, אני אחרי סגירה של עסק מזון - מאות אלפי שקלים שהלכו להם, ואני גר עם אמא שלי שתיבדל לחיים טובים וארוכים שנכוותה יותר ממני מהסגירה הזו,

העסק נסגר ביום חמישי, ביום ראשון כבר קיבלתי קטנוע של חברת משלוחים מפורסמת והתחלתי לנוע במשך קרוב לחצי שנה ברמת החיל מעביר מסמכים מרשת לקשת, בזמן הזה, עשיתי 2 תאונות בקטנוע שלא דווחו, כי במצבי, עדיף היה לצלוע מעט מאשר להתעסק בבירוקרטיה ולא לקבל שכר


זה היה יכול להיות רומנטי מאוד הסיפורים על לקום בבוקר להביא פרנסה בעבודת כפיים, להחזיר את חובותיי וכו' וכו',

אממה,

מתוך 7,000 שקלים במקרה הטוב שנכנסו לי, הייתי מחזיר 8,000, ואולי אני מפריז, אך ככה זה הרגיש,

הייתי עסוק באשמה עצמית על העסק שנפל, חשבתי לתומי, איך אוכל להחזיר את הכסף שהתעופף לו? איך אוכל לסגור את החובות מהר ולהחזיר לאמא שלי ולעצמי שקט נפשי?


פרח אדום ויפה
פרח חוקי

ובכן, כמו בכל דבר בחיים, הפתרון היה לי מתחת לאף, בדיוק בג'וינט ששאפתי לתומי, "אהיה סוחר בטלגראס!" אמרתי לעצמי, והתחלתי לנוע לעבר המטרה,

כבר חשבתי על מקום ששם תהיה נקודת האיסוף כאשר יבואו לקנות ממני, רכשתי טלפון סיני וכרטיס סים במזומן ופתחתי משתמש בטלגרם, הכל מוכן,

שלחתי הודעה להנהלה של הטלגראס, מילאתי את ההנחיות, שהם היו למעשה, החזקת 50 גרם קנאביס על צלחת וצילום וידאו סלפי שלי עם הצלחת אומר מספר כלשהו, והמתנתי שיחזרו אליי


סיעת שמיים חזרה אליי

שבוע לאחר סרטון בקשת העבודה שלי לטלגראס, בת זוגתי דאז שתחיה, שולחת לי הודעה "הטלגראס נפל",

היה מבצע משטרתי גדול שעלו על כל המערך של הטלגראס, תפסו את התוכנות, עצרו את המנהלים וקיבלו אחלה יחסי ציבור,

נתקפתי בהלה למספר ימים, חשבתי לעצמי הנה, אוטוטו באים אליי,

אבל נרגעתי והבנתי שלא,

מי יבוא אליי? למה שיבואו אליי? מלבד החזקת 50 גרם קנאביס, שום פשע לא ביצעתי,

אמנם היו הליכי תכנון והפקה פליליים, אך לשמחתי, לא סחרתי במריחואנה, אנשי הטלגראס לא חזרו אליי, כנראה מאינפלציה של סוחרים, והציון בא לגואל


עכשיו, לכו תדעו,

אם עוד 10 20 30 40 שנה אהיה מישהו שיעניין מישהו, אולי יוציאו את הסרטון שלי, שנמצא, אני מניח, אי שם במאגרי המודיעין של משטרת ישראל, אולי, סביר שלא, ובינינו, זה כבר על הביצה השמאלית,

סביר שמשטרת ישראל ביצעה עליי בדק בית, אולי איזה יחידה קיבלה את השמות של החבר'ה האלה, כמוני, שהטלגראס עוד לא קיבל אותם, אך עדיין כנראה יש להם פוטנציאל פלילי זה או אחר אם הם הרשו לעצמם לנסות ולסחור בטלגראס,

ואולי, אני מסומן אי שם במאגרי המודיעין של המדינה, כפוטנציאל פלילי, אך אין מה באמת לפחד כאשר הכוונות במקום הנכון,


לאחר שעברה הסאגה הזו,

הבנתי שסחר בסמים זה לא משהו שאני רוצה לעסוק בו, אמנם פיננסית זה משתלם, אך הלחצים מורידים מאיכות החיים, ומה הם חיים ללא איכות?

קיבלתי הזדמנות נוספת,

אחי סיפר לי על עבודה בנמל תעופה שמשלמים שם יפה, אפילו יפה מאוד, בטח ביחס למה שהרווחתי במשלוחים,

והגעתי לשם, ואכן הרווחתי יפה, ומה הכוונה להרוויח יפה עבורי? העיקר שיישאר לי כסף גם בסוף החודש, ואכן כך היה במשך שנתיים עד שהגיעה הקורונה,


מריחואנה
עץ הדעת?

על תקופת הקורונה, ביום אחר,

אחזור ברשותכם להווה, אם בכלל יש משמעות לזמן,

החוב שלי עדיין כפי שהיה בתקופה של סגירת העסק, אני מניח שעם התנהלות כלכלית נבונה יותר הייתי יכול לצמצם אותו, מצד שני הוא לא מורגש כמו בעבר, החוב הוא עוד מס שאני חולק עם העולם, ומתישהו אפסיק לשלם את המס הזה אינשאללה,

היום, כמו אחרי סגירת העסק, אני מקבל משכורת שנעה בין 6,500 - 9,000 שקלים, תלוי כמה עבדתי ומתי, אך אני לא מרגיש כמו אחרי סגירת העסק, אני לא מחפש להרוויח יותר כסף מהמשכורת, אני בהחלט מצפה ומקווה להרוויח יותר כסף, אך לא מהעבודה היומיומית שלי, אפילו הציעו לי לחזור לנמל תעופה, לאותו תפקיד "נחשק", ועוד שנה שנתיים שלוש אולי הייתי גם מקבל קביעות בנמל תעופה, ועדיין,


היום החיים רומנטיים

אני יוצא כל בוקר ומביא פרנסה הבייתה,

גם בנמל תעופה הייתי יוצא כל בוקר(או כל לילה) והבאתי פרנסה, אבל לא הייתה רומנטיקה, הייתה משכורת יפה, שום דבר לא רומנטי בכסף, שום דבר לא רומנטי בהעמסת מזוודות,

הרומנטיקה נובעת מהרוח, נובעת מעצם הרצון שלי לעבוד היכן שאני עובד, להיות מרוצה במה שאני עושה, יש סיפוק - רגשי, רוחני, סיפוק שמגיע מאופי העבודה, עבודה שלעיתים, אפילו רוב הזמן, לא מרגישה עבודה, אלא מרגישה כמו בית שני,

ושום דבר לא מושלם, והנה, כבר שבועיים מקננת בי מחשבה שאולי הגיע הזמן לעזוב את העבודה הזו, ועדיין, לא עובר לי בראש לחזור לנמל תעופה או לפזז בשליחויות ברחבי גוש דן, אלא עובר לי בראש להמשיך לעסוק במה שאני עוסק כרגע, גם במשכורת המצומצמת הזו,


והחיים הקלישאתיים האלו,

נכונים, עבורי,

כתבתי בעבר, יש בי אמונה בקלישאות חיוביות,

ובשנה האחרונה אני רואה שהאמונות האלו משתלמות, כאשר אני מרגיש רוב הזמן רגוע ומאושר, גם "כשהבעיות" צצות, ובלי עין הרע, יש לא מעט הזדמנויות, זה רק מוכיח לי את צדקת אמונתי


סיעת השמיים עוזרת לי יום יום - שעה שעה - דקה דקה - כל רגע ורגע,

גם כשאין לי מושג לאן להמשיך מכאן, לאן אני חותר עם המודל שלי, אני יודע רק שאני צריך להיות בתנועה, וזה הדבר היחיד(!) שאני יודע


תמונה לא ברורה אולי של אורות
נמשיך בסערה

ויאללה, קצת מדע


שמעתי הרבה סיפורי ניסים בחיי,

לדוגמא, על רב מקובל ששט בכינרת עם אישה חולה ואמר לקפטן לעצור באיזושהי נקודה באמצע הכינרת, ושם הוא אמר לה שעליה לומר כמה תפילות, כך היא עשתה, וחודש חודשיים לאחר מכן הבריאה ממחלתה,

כמו גם, צפיתי בסרט HEAL, בזמנו היה בנטפליקס, שם סיפר אדם שהיה משותק בכל חלקי גופו לאחר תאונה, איך בעזרת הדימיון שלו הצליח לאחר מספר שבועות פשוט לקום וללכת,

זה נוצרי, הראשונה יהודיה, ותאכל'ס, האם זה באמת משנה? אלוהים אוהב את כל הדתות, את כל החיות, הצמחים והדוממים, אנו רק צריכים להתחבר אליו בדרכנו


ואיך מדע ואלוהים קשורים זה לזה?

ומי אמר בכלל אלוהים,

נשמע דתי מדי,

אם נוח לכם, תקראו לזה הרוח, היקום, MAMA EARTH, רק תבחרו כיצד להאמין בזה - וזו תהיה אמת אם אכן תאמינו בזה


להכל יש משמעות והכל מתחבר, קחו מעט צבע -

משאת נפשי שלחה לי משפט לפני כמה שבועות בזמן שציירתי לעצמי, Earth without art is just eh,

בתרגום חופשי, העולם ללא אמונות הוא פשוט אה,


לתפיסתי, חלק מהצדקת הכתיבה שלי כאן, שזה פשוט אומנות, ואין נכון או לא נכון באומנות,

סביר להניח, שיש אנשים שיקראו את המלל שלי ויתנו הערות "בונות", איך אני מעז לכתוב ללא דקדוק נכון, בעוד שדקדוק עוסק בכתיבה "נכונה" ואני פשוט מתעסק יותר "בסגנון" הכתיבה, וסגנון הכתיבה שלי ייחודי מאוד, כמה ייחודי? אחד למילארדים, האם אני מיוחד? כן! מיוחד כמו כל אחד מהמיליארדים המתהלכים בעולם ולהם יש סגנון כתיבה ייחודי משל עצמם, יש שיאהבו, יש שפחות, אך זו האמת, אפילו הייתי אומר שזו אמת אובייקטיבית לחלוטין - יחד עם זאת, אני לא יודע כלום


אז במקום לפעול במישור הפלילי ולהרוויח סכומי עתק שחורים ולא מרגיעים ממסחר בפיסת הנחמה שלי, החלטתי להתעסק באומנות, שעבורי זה אומר, פשוט לכתוב, שזה חלק מהתנועה ההכרחית שאני חייב לעצמי ולעולם, והכתיבה, מלבד השקט הנפשי והסיפוק, תביא לי בסיעת שמיים גם פרנסה שתעזור להקים משפחה לתפארת מדינת ישראל - תחי מדינת ישראל! כל הכבוד לצה"ל!

אז איפה המדע?

הנה, הכתיבה שלפניכם היא מדע ותפילה, משולבים זה בזה, יד ביד,

אני כותב דברים, מעורר את האטומים שבי לגעת בבלתי הגיוני, לגעת בירח בכוכבים בשמש, באדמה, במים, בטוב, ברע ובמכוער, וזה לעיתים עושה לי מיגרנה קלה, אך לעיתים צריך לנשוך שפתיים על מנת לצלוח עוד שלב בדרך מעלה


והמדינה שלנו

הנפלאה הזו,

פעם חשבתי לברוח מכאן, כלומר, אני עדיין מחכה למשרד הפנים הפורטוגלי שיריץ את האישורים שלי לקבלת האזרחות האירופאית, אך כבר אין לי מחשבות לברוח מכאן, והאזרחות הנכספת תועיל לי שאוכל לקצר תורים בנמלי התעופה באירופה כאזרח האיחוד, או כשהמוסד יבקש ממני טובה,

פעם חשבתי שישראל קטנה,

ואולי פיזית זה נכון, אבל בשביל המידות שלי היא די מספיקה,

במרחק 10 דקות רכיבה באופניים בשדות שליד הבית שלי יש גידולי ענבים - ממש טוסקנה, וכשאני רוצה קצת שלג כל מה שאני צריך זה לנסוע כמה שעות צפונה, וכשבא לי מדבר אני צריך כולה לנסוע שעה דרומה, וים בכל פינה והרים וגבעות ושבילים, לפני שאני חושב על לברוח ליער בפורטוגל קודם עליי לסיים את שביל ישראל הבלתי נגמר,

יש כאן הכל מהכל והשפע הוא אינסופי, זו רק בחירה כיצד אנו תופסים את המציאות הזו,

ישראל עצומה מצד אחד, והעולם קטנטן מצד שני,


עברה לי המחשבה לפני כמה ימים כמה כולנו מחוברים, אבל ממש מחוברים,

אנחנו לא צריכים יותר מ5 קשרים על מנת להגיע לשועי עולם,

אני יכול לפנות לדוד שלי שמכיר את הח"כ ההוא, והח"כ ההוא יפנה לרה"מ ההוא, ורה"מ ההוא יכול להרים טלפון לביידן או טראמפ או פוטין, וכל זה בפחות מ5 קשרים אפילו,


ואולי, כי כתבתי על מדע בלי לכתוב על מדע, אביא לכם ציטוט מאלברט איינשטיין על מנת לסגור את פינת המדע ולסיים את הפרק הזה בספר האינסופי הזה, כי זוגתי בדרך, וצריך לארגן את הבית


"דמיון חשוב יותר מידע; כי הידע מוגבל אך הדמיון חובק עולם."