• הבית ליזמות ישראלית

ליגה של סיפורים - מבט על בנפשות הפועלות בNBA ועד לאן דני אבדיה יוכל להגיע בממלכה

עודכן ב: אפר 20


אני אוהב אותנטיות, ואין הרבה בנמצא בדורות האלה,

ואני אוהב שהאותנטיות שלי מתובלת בצילום קולנועי וציוצים מרגעי האמת מצד הכוכבים.

הכל מכור במדיה, מפוליטיקאים ועד פרסומות, הכל זה חלק מאותו מנגנון שרוצה אותנו מול המסכים. אבל יש נישה שבה האותנטיות טבעית. אין לה ברירה אחרת

בין אם זה ספורט קבוצתי או ספורט יחידני, את הרגש בספורט אי אפשר לזייף.

שבירת שיאים, הצלחות והפסדים, יריבויות ספורטיביות ומה לא

צירופי מקרים מקצוות שונים מתנקז לרגע אחד דרמטי, לרגעים שכל כולם מתיחת גבולות היכולת הגופנית. היכולת הטבעית שלנו להשתפר, להשיג את הלא מושג. וזה בריא. אם יש משהו בריא בכל המסכים מול העיניים זה שידורי ספורט.


אין כמו הNBA לעורר בי מעט רגש בעולם התפל שלנו,

באמריקה עושים הכל טוב יותר, והליגה הזו תוצר אמריקאי מהונדס ומזוקק.

הNBA נמצא בעיצומה של תקופה אתלטית שלא הייתה מעולם, שיאים בני עשרות שנים נשברים שבוע אחר שבוע, ואין נקודה אחת שאפשר לשים להצלחה הזו. זה מכלול של הרבה משתנים לאורך השנים, שבסופו של יום מתרכזים כולם יחד בטבעיות ליצור את מפלצת הרייטינג הזו

לוגו האנביאיי
ALL AMERICAN AMERICAN

הNBA זו זירה של כוכבים

השחקנים בדור הזה גדלו על סיפורי האגדות של מייקל ג'ורדן, וראו את השלמות מתהווה להם עם לברון ג'יימס על המסך. היה להם מורים טובים יותר. דורות שמחוברים יותר לעצמם, ליגה סובלנית למיעוטים, והרבה כסף שמושקע כדי להוציא מכל זה עוד ועוד סיפורי גבורה במשחקי 7 בפלייאוף הNBA. הNBA הוכחה למה שקורה כאשר מביאים לפרט יותר זכויות והחלטות בחברה בה הוא מתפרנס. כן, לפעמים הכוכבים הגדולים מפתחים בריונות כלפי הקבוצות כאשר הם לא מרוצים, אבל בסוף יש את מבחן התוצאה.

הכוכבים מביאים את הטבעות. ורצוי שהאנרגיה סביבם תהיה מסונכרנת עם הלך רוחם. שחקני כדורסל, גם הכוכבים הגדולים, הם בני אדם. בשר ודם, רגשות, אגו, חרדות, כל המכלול. שחקנים שנמצאים בעמדות שליטה בקבוצות הם שחקנים שהוכיחו את עצמם. עשו את שלהם. יש שלב שהם מתחילים לדרוש יותר. זאת במידה והם לא הגיעו עם הדרישה מהבית. בין אם זה החלפת מאמן או שינוי הסגל, או להביא מקורבים לתפקידי המים והמגבות, כל עוד זה מביא תוצאות הגלולה נבלעת בשקט.


סקירת מספר קבוצות NBA וכיצד האנרגיות המשותפות משפיעות על התוצאות, ונקנח בדני אבדיה


פילדלפיה 76


משהו טוב קורה בפילדלפיה בשנה האחרונה אחרי שנים של תהליך, פילדלפיה וכוכביה, ג'ואל אמביד ובן סימונס, מרגישים שזה הזמן שלהם לשבור את מחסום החצי גמר, ולפרוץ כל הדרך אל הגמר. פשוט זה לא היה. סימונס ואמביד דומיננטיים בליגה כבר שנים, אך הקבוצה מסביבם, ואין זה בהכרח אומר השחקנים סביבם, אלא כל המעטפת לא הייתה מספיק נוחה עבורם.

דריל מורי, ג'נרל מנג'ר של יוסטון, ודוק ריברס המעולה הגיעו לעשות רפורמות. הגיעו לשנות. והתוצאות בהתאם. הכוכבים בעונות הטובות ביותר שלהם, והקבוצה נכון לעכשיו, נמצאת במקום ה1 בטבלת המזרח. השחקנים הם אותם שחקנים. השינויים ברוח הקבוצה הם אלו שהעלו להם את ההילוך.


ברוקלין נטס


אחרי שנים של דשדוש, הנטס מצאו דרך להנחית אצלם את קווין דוראנט וקיירי אירווינג. והנה דוגמא לקבוצה שהשליטה הכמעט בלעדית עליה שייכת לכוכבים. ואין זה אומר שזה רע בהכרח. זה עניין של מידות, ויש דמויות שיש להם מידה משלהם ולעולם לא יוכלו לספק את הסחורה שלהם אם יגבילו אותם במידה שלא מתאימה להם. וכאלה הם דוראנט ואירווינג. שני שחקנים מהרמה הגבוהה ביותר, שלא מוכנים לרקוד על פי חלילים מעליהם כבר. שחקנים רגישים, אך זה גם מה שהופך אותם לכל כך ייחודיים, כל כך מצטיינים בתחומם.

ויש יגידו שהם הוסיפו חטא על פשע, צירפו לחבורה גם את ג'יימס הארדן, עוד עילוי בתחומו. עוד נפש מורכבת ורגשית להכיל במערכת. אבל זה עובד. זה עובד כי כולם נלחמים למען מטרה משותפת. כולם רוצים שם באליפות. בטבעת. מהבעלים עד לכוכבים ועד לאחרון האוהדים כולם באנרגיה הנכונה שזה צריך להיות שלהם.

הכוכבים מצידם דואגים לאסוף כוכבים נוספים לצידם לשמור להם על הגב, תרתי משמע, וההנהלות מקריבות את העתיד שלהם בשביל תהילת עולם חולפת. כל אחד עושה את תפקידו, וכל עוד הסחורה מסופקת, כל הרגשות המעורבים יהיו רגועים


לברון ג'יימס במדי הלייקרס מחייך
בחיוכו ירים ערים שלמות. לברון ג'יימס, תמונה מויקיפדיה

לוס אנג'לס לייקרס


מאז ימי קובי בראיינט יהי זכרו ברוך הלייקרס לא טעמו אליפות מהי. עד שהגיע המלך. והמלך לא סתם הוא המלך. כבר יותר מעשור מנהיג את הליגה הזו. בנחישות וברגישות. הוא יודע לכבוש ולהגיע ליעדים שלו צעד אחר צעד. בסבלנות. ובאותה נשימה, קרוב לשני עשורים שהוא אתלט על, ללא מתחרים, שנראה שרק משביח עם השנים.

עמידתו בכס המלכות עומדת בעינה רק כי האחרים לא משתווים אליו. כדורסל זה משחק פשוט. אם יש לך את השחקנים הטובים ביותר, הסיכויים שלך לנצח גבוהים יותר.

אבל לא מספיק להיות רק האתלט הטוב ביותר. צריך גם מנטליות חזקה מאוד. כמות הרעל שנשפכה על לברון ג'יימס ככל שנסק מעלה המריאה גם היא. גם שאין על מה לדבר רע, תמיד אפשר למצוא. ניסו לגמד את השליטה הדומיננטית שלו במזרח "החלש". אז כשהוא הגיע למערב הוא פשוט לקח אליפות בפלייאוף הראשון שהגיע.

הלייקרס מסרו את עתידתם לידי ניו אורלינס תמורת אנתוני דייויס. הם העבירו 4-5 שחקנים בעלי פוטנציאל להפוך לקבוצת חלומות על הנייר בעוד מספר שנים, תמורת גבוה שברירי בנמצא בשיאו האתלטי. המלך פסק, כך יהיה.

והמלך הזה טוב לנתיניו. הוא יודע להחזיר השקעה. בין אם זה לעיר, לאוהדים או לבעלים. הוא את שלו עושה. וכשהוא עושה את שלו, הסובבים אותו מרוויחים.

והמלך שומר על כוחו לא משנה היכן הוא מחנה את ממלכתו. אתה יכול להיות אתלט העל הכי טוב בעולם, זה עדיין לא יביא לך אליפות בטוחה. קבוצת כדורסל מונעת מרגש. היא צריכה אנשים גדולים מהחיים על מנת לפרוח. היא צריכה מנהיג שמייצר זעזועים מבוקרים במהלך העונה, בשביל לדעת מי יהיה שם ברגע האמת. בחיוכו יביא אליפויות, בעצבנותו יפרק את הממלכה.


דני אבדיה מחזיק כדור במדי וושינגטון וויזארדס
לאן הפוטנציאל הישראלי ימריא? צילום: וושינגטון וויזדארס האתר הרשמי

הנקודה הישראלית - דני בממלכה

דני אבדיה כישרון גולמי. עוד לא שם, אבל הפוטנציאל יכול להגיע לשמיים. הכל תלוי בו בסופו של יום לאן הוא ינווט את המשחק שלו.

מבחינת סט יכולות, דני אבדיה יהיה הול אוף פיימר עתידי. היום אנחנו צופים בנער בן 19 שתופר שלשה קריטית דקה לסיום משחק מול המלך, ואם זה נקודת הכניסה אנחנו יכולים רק להעריך עד לאן הפוטנציאל הזה יכול להגיע.

טוב יעשה דני אבדיה לעצמו אם יתנתק מהמדיה הישראלית בכל הנוגע לקריירה המקצוענית שלו. פה שוחטים. מסתכלים על יום המחר. דני אבדיה צריך להסתכל על עשור מהיום. וזה מתחיל בצעדים הקטנים.


הסיטואציה העכשווית

דני נבחר על ידי וושינגטון מכיוון שהוא "הדרדר" כביכול למקום ה9 בדראפט, ווושינגטון לא רצתה לפספס פרוספקט איכותי. היא לא בנתה עליו. היא לא הביאה אותו על מנת שינהל לה את המשחק, וגם לא על מנת שיחזק את הקשרים עם היהודים במקום. אבל היא יודעת מה יש לה ביד. היא הביאה אותו על מנת שתוכל להרוויח עליו בעתיד. כמה ואיך הם ירוויחו? זה תלוי בהם, ובדני. לבינתיים, אבדיה במחנה אימונים של D&3 בעונת הרוקי שלו, ולא בטוח שזה כזה נורא.

יכול להיות שמתישהו וושינגטון תצא לתהליך בנייה, ישימו את הכדורים בידיים של הצעירים למספר עונות עד שזה יניב להם קבוצה לאליפות או לפחות כמה שחקנים טובים שאפשר לסחור עבורם סחורה טובה. זה יכול להיות מצב אידיאלי עבור דני.

לא פשוט לרוקי להגיע לקבוצה כמו וושינגטון בעונה שכזו. בראדלי ביל וראסל ווסטברוק, צריכים כדור בידיים, צריכים מספרים, אחד בשביל חוזה חדש, האחר בשביל הסטטיסטיקה. וזו בטח שלא סיטואציה נוחה לרוקי.

וושינגטון בכל זאת מנסה להשביח אותו. מנסה לשנות את ייעודו, אולי לפחות לבינתיים, עד שהכדור יתפנה, מחזקת לו את הבסיס של שחקן הגנה ושלשות. וואלה, אני שומע מישראל קולות, "תנו את הכדור לדני", שוושינגטון מבזבזת אותו, ועוד ועוד הגיגים, וקצת מתקשה להצטרף ללהקת המחרחרים.

בליגה הזו של הכוכבים את הכבוד משיגים לבד. אל תדאגו לדני

התקופה הזו, שדני תקוע בין ווסטברוק לביל תחלוף. מה רע בינתיים שימשיך להשתפר בהגנה על ידי שמירה על מובילי כדור וכוכבי היריבה? מה רע בינתיים גם שימשיך לנסות לצלוף מ3, שיהפוך את השלשה שלו לבלתי עצירה? אין ספק שהוא שחקן התקפה מוכשר וגם מוביל כדור, אבל רגע, זה עוד לא הזמן.

ליאניס אנטטקומפו הייתה עונת רוקי דומה לעונת רוקי של דני אבדיה. היום הוא בלתי עציר.

אני מאמין שדני יוכל לפרוח בוושינגטון. כאשר בראדלי ביל יעזוב, הכדור יעבור בין יותר שחקנים, ווסטברוק ירצה להוכיח שכוחו במותניו, איך הוא סוחף לבדו קבוצת צעירים במעלה טבלת המזרח המתחזק, ודני יקבל תפקיד הרבה יותר משמעותי.

זו עונת אימון, אפשר להירגע.


מה הפוטנציאל של דני אבדיה

אני מעריך שבכל מנעד הפוטנציאל של אבדיה הוא יגיע להיות הול אוף פיימר. בין אם ככוכב ובין אם שחקן הכרחי לקבוצות שרצות לאליפויות. אני יכול רק להעריך שבמקום להשוות למי אבדיה דומה, יחלו להשוות שחקנים לאבדיה.

אבדיה יוכל להיזכר כשחקן משלים כדני גרין, ויוכל להיזכר ככוכב כמו דונצ'יץ'. מה שבטוח הוא שהוא ייזכר כאבדיה.