Rock bottom

איפה להתחיל, האל יודע,

חייבים להתחיל. אין לאן לרדת יותר מהיכן שאני נמצא כרגע, אז אני נמצא בנקודת התחלה. אם כי, איפשהו, אנחנו נמצאים תמיד בנקודת התחלה כלשהי,

הכל אשליה אחת גדולה. אני יכול להרגיש בתחתית של התחתית ואני יכול להרגיש בעננים, אני צריך לבחור מה להרגיש,

בגדול, Fake it till you make it

מה אגיד, אדם נאבק עם עצמו ורגשותיו, וכל הכתיבה היום נועדה עבור זה. להחזיר לעצמי חיות, להתווכח עם עצמי, להזכיר לעצמי את הכוחות שהיקום נותן לי לרפא את עצמי וסביבתי,

כי אני לא משהו,

אני משהו משהו

פשוט בתקופה קשוחה,


המגלומן שבי פגוע,

המגלומן סבור שהעולם לרשותו וכשהעולם אינו לרשותו אוי ואבוי. המגלומן צריך לזכור לעיתים לנשום מהאף ולקבל את המצב. פשוט לקבל


קבלה

קבלת המצב כפי שהוא, וגם, אולי, כנראה ואף סביר, קבלה של דברים אחרים בעקבות היכולת לקבל את המצב הקיים,

אם אחזור ואקשיב לעצמי, למילים שהמעלה והמטה כיוונו אותי בחודשים והשנים האחרונים, לכל דבר יש סיבה אז מי אני שאתרגש מהמצב הקיים כשבאמונתי הגלגל ממשיך להסתובב

בחורה מכינה כד מחרסינה
Keep rollin

ומה הוא המצב הקיים? בפשט, קיבלתי דחייה,

וזה מבאס, מדכא,

יש הרבה מילים שליליות שאני יכול לשפוך כאן על מנת לתאר את החרבנה שאני שקוע בה, אשתדל שלא,

כי באתי פה להרים


קל ליפול לעצבות ולמחשבות הדיכאוניות, למצוא סיבות ללמה לא,

המגלומן שבי מרגיש לעיתים יותר כעס מאשר עצבות,

המגלומן שבי יודע שהוא רק צריך לבחור משהו וזה שלו, וכשזה לא קרה, אוי ויי, הכעס צף ועלה, לא ברור למגלומן הזה איך לא רוצים אותו הרי הוא Total package


הארץ המובטחת


עפתי גבוה במחשבות בשבועות האחרונים לכן הגיוני גם הדאון הנוכחי, כגודל העלייה גודל הירידה,

חשבתי שמצאתי את הארץ המובטחת, אכן מצאתי את הארץ המובטחת, אך אני בתפקיד משה רבנו בגלגול הזה,

וסה לה וי

הרים גבוהים ובצד שמאל נמצא ים המלח שבישראל
Promise land

כולו מן אללה, לא הכל מן אללה


הכל צפוי והרשות נתונה,

בעבר, שהרי אין זו דחייה ראשונה בחיי, עברתי הלאה בחיי והגלגלים הניעו קשרים אחרים,

כך גם הפעם, כי נו באמת, איזה עוד ברירות יש לנו?

אני זוכר שהלב שלי היה שבור מהבת זוג בצבא, שנה היינו יחד, 4-5 שנים אחרי עוד חלמתי עליה בהקיץ,

ועם הזמן,

שחררתי,

היו קשרים, היו פרידות, והעצבות והגעגועים הפכו לכלי למידה, להבנה, להשלמה, למי שאני היום,

אני מרגיש עצוב מהדחייה עכשיו, אך לפתע אני מרגיש התרגשות לטובה שאני נזכר שאין בי כאבי געגועים מן העבר,

וזה קשה,

געגוע,

זה הכי קשה,

לזכור התרפקויות במיטה, ניואנסים הדדיים,

וטאק, אין,

ו-וואלה, אני לא שם,

אין לי מהארץ המובטחת זיכרונות וחוויות להתגעגע, יש בי בעיקר רצון להפיל עליה טון אהבה, אבל אם הגלגלים שלנו לא מסתנכרנים, נו שוין


כולה דחייה, תעבור הלאה,

העולם עצום. מתישהו, אולי כבר בעת כתיבת שורה זו, שוב פעם יפול לי האסימון ואזכר שכל מה שאני צריך נמצא מתחת לאף,

אני יכול להתבשם ללא הרף מהמבטים של העולם, אולי זה יגרום למגלומן שבי להרגיש סיפוק, יחד עם זאת, התשובה תגיע מעצמי ולא מהסביבה,


חשבתי כל היום לכתוב, עלה לי הדחף לכתיבה בשבועות האחרונים וזה מיושם בימים האחרונים ביתר שאת גם כשאין לי מה להגיד, וזה כמובן, בהכרח, מוביל לפוסטים קצרים יותר, מבלבלים יותר, ואולי, מיותרים,

והיום, היה לי מה להגיד,

תכננתי להתמסכן על מצבי,

שישי בערב, גשם בחוץ, אני הכלבה והלפטופ, אף נשמה תועה אינה מחממת אותנו, ואוי אוי אוי איזה עצוב לי

בועה מעופפת או נופלת לא ברור לי כל כך מה זה האמת
Too much drama

הכל חרטה

למדתי על בשרי, יש תקופות בחיים,

יש תקופות שאנחנו לבד, יש תקופות שאנחנו ביחד,

אני מניח, מאחל, כנראה מכוון, ומאמין(!) שהגלגל של החיים שלי מגלגל לי תקופה שאהיה ביחד אחרי סיבוב די גדול לבדי,

יש סיבה למה נדחיתי, ושתזדיין הסיבה, לא מתפקידי לברר אותה, תפקידי היחיד בחיים הוא להמשיך להרגיש ולנוע עם הגלגל


שכוייח